חדירת רטיבות ממרפסת
מאת אינג’ רון ארד
רטיבות היא אחת הבעיות המטרידות והשכיחות ביותר בארצנו.
אם נבחן את מקורות הבעיה, נבחין במהרה כי האחד מהמקורות הנפוצים ביותר של חדירת רטיבות לדירות הנו ליקוי במערכת האיטום במרפסת הגורם לחלחול המים לדירה.
במאמר זה נפרט את מרכיביה השונים של מערכת איטום המרפסת ונבחן מהם הכשלים
הנפוצים בכל אחד מהמרכיבים.
א. מרכיבי מערכת האיטום במרפסות
איטום המרפסת מורכב למעשה מארבע מערכות.
מערכת ראשונה היא מערכת הריצוף המורכבת מריצוף ומילוי בין המישקים.
מערכת זו, משמשת כקו הגנה ראשון מפני חדירת רטיבות ומנקזת מים במהירות וביעילות אל מערכת הניקוז.
המערכת השנייה היא השכבה הביטומנית המיושמת על גבי רצפת הבטון.
מערכת זו, כאשר מיושמת באופן מקצועי, מונעת חלחול מים אל רצפת הבטון ומנקזת את שאריות המים המצליחים לחדור דרך מערכת הריצוף (המערכת הראשונה).
המערכת השלישית מורכבת מנקז המרפסת.
המערכת הרביעית כוללת את סף ההפרדה שבין המרפסת לסלון.
סף זה מיועד לחסום חדירת רטיבות אל תוך הדירה גם כאשר המערכות המוזכרות לעיל אינן מתפקדות.
ב. הכשלים האפשריים בכל אחת מהמערכות
מערכת הריצוף (המערכת הראשונה):
שיפועים לקויים – שיפוע קל מדי בריצוף או חוסר בשיפועים גורם להיקוות מים וחלחולם אל מתחת לריצוף. במקרים חמורים, עלול הדבר לגרום להצפה. תקן ישראלי דורש שיפוע מינימאלי של 1%.
מילוי מישקים – מומלץ לבצע מילוי מישקים בין אריחים עם רובה אפוקסי. יחד עם זאת, משיקולי עלויות נעשה לרוב שימוש ברובה רגילה שאינה אטומה. בכל מקרה, על הרובה להיות שלמה, ללא סדקים או חללים.
כשלים אפשריים במילוי המישקים:
תערובת מים אבקה לא מתאימה להוראות היצרן.
רוחב מישקים פחות מ – 3 מ”מ. יישום רובה במישקים צרים מזה אינו יעיל שכן הרובה אינה חודרת עמוק מספיק ואינה מקבלת נפח. כתוצאה מבלאי היא מתקלפת ונעלמת.
רובה שאינה מתאימה לתנאי חוץ של שמש וגשם.
מערכת ביטומנית (המערכת השנייה):
את המרפסות יש לאטום ביריעות ביטמניות או בחומרים ביטומנים מושבחים בפולימרים.
על האיטום להיות מבוצע באופן אחיד ללא פגמים. במהלך ביצוע האיטום בחומרים ביטומניים, נדרשת הגנה עד הנחת מצע החול. למרות זאת, לעיתים האיטום נפגע כאשר הוא עדיין חשוף ע”י דריכה של פועלים וכדומה.
את מערכת האיטום יש להמשיך גם על גבי קירות המרפסת הגובלים עם הדירה. את המעבר בין הרצפה לקיר יש לבצע ע”י רולקה (משולש בטון) המונע סדק באיטום. כאשר הרולקה אינה מבוצעת כראוי – נפגע האיטום.
מערכת הניקוז (המערכת השלישית):
מערכת הניקוז במרפסת מורכבת מניקוז עליון, ניקוז תחתון וצינור ניקוז. הניקוז העליון והניקוז התחתון מבוצעים ע”י אביזר אחד (ציור 4).
תפקיד הניקוז התחתון הנמצא מתחת לריצוף, לנקז מים החודרים מתחת לריצוף. כשל נפוץ הוא חוסר בביצוע פילטר סביב הניקוז המורכב מחצץ ובד גיאוטקסטיל.
במקרים רבים הניקוז התחתון אינו מבוצע כראוי או לא מבוצע כלל.
חגורת האיטום (המערכת הרביעית):
כשל נפוץ נוסף באיטום הוא המעבר בין המרפסת לשטח הדירה.
על המעבר להיות מבוצע עפ”י ת”י 1752 חלק 1:
התקן דורש בניית חגורת בטון המפרידה בין המרפסת לפנים הדירה ויישום האיטום על גבי החגורה. להלן מספר כשלים אופייניים בביצוע החגורה:
א. פעמים רבות החגורה אינה מופיעה בתוכניות ונשכחת בשלב הביצוע.ב.לוחות הטפסנות אינן צמודות לקיר משני הצדדים.
אי לכך נוזלת חלק מתערובת הבטון הדלילה מהרווח שנוצר ונוצרת סגרגציה בבטון ולעיתים אפילו מדרגה. האיטום שעולה על גבי האזור הפגום אינו רציף ונפגע מאגרגאטים חשופים בבטון.ג.לא מבוצע קיטום בחגורה כנדרש בתקן. מהזווית הישרה בבטון נפגע האיטום.ד.לא מבוצעת רולקה כנדרש בתקן. כיפוף של 90 מעלות באיטום עלול לפגום בו.ה.מעברי צנרת העוברים בחגורת הבטון אינם אטומים כראוי.ו.האיטום אינו מגיע עד קצה החגורה כנדרש בתקן.
סיכום
על מנת להימנע מחדירת רטיבות מהמרפסת לדירה מומלץ ליישם מערכת בקרת איכות
שתבדוק בין השאר את הפרטים הבאים:
1.יישום ניקוז כפול עטוף בחצץ – במרפסת.
2.ריצוף עם שיפועים של לפחות 1% לכיוון הנקזים.
3.שמירה על מישקים של 3 מ”מ לפחות בריצוף ומילוי עם רובה עפ”י הוראות יצרן.
4.בניית חגורת הפרדה שלמה, עם קיטום.
5.איטום עפ”י ת”י (תקן ישראלי) 1752 ופרטיו.
6.הקפדה על איטום שרוולים העוברים דרך הקירות או החגורה מהדירה למרפסת.
