פסק דין ליקויי בניה פרץ נגד מגדלי השרון

בתי המשפט

א 057612/05		בית משפט השלום תל אביב-יפו

03/11/2008	תאריך:	כב’ השופט מרדכי בן חיים	בפני:

	פרץ מישל		בעניין:
התובע	רם אורן	ע”י ב”כ עו”ד
	נ ג ד
	1. א.ח. מגדלי השרון בע”מ 2. שמואל חיון
הנתבעים	עופרה סטופ	ע”י ב”כ עו”ד

פסק דין

עניינה של תובענה זו במחלוקת בין רוכש דירה למוכרה באשר לטענות התובע (הרוכש) באשר לליקויים בדירה שרכש מן הנתבעת (המוכרת) ואחריותה של זו, וכן של מנהלה (הנתבע 2 – להלן: “חיון”) לקיומם ולפיצויים בגינם.

א. עיקר טענות – בעלי הדין

1. התובע רכש מן הנתבעת דירה ברחוב שלמה המלך 52 בנתניה (להלן: “הדירה”)וזאת במסגרת הסכם מכר מיום 2.12.01 (להלן: “ההסכם”).

2. לגרסת התובע הפרה הנתבעת את הוראות ההסכם ו/או דרישות הדין בכל הנוגע לטיב הבניה. בנוסף טען התובע כי הנתבעים נהגו ברשלנות בבניית הדירה. התובע נסמך בתביעתו על חוות דעת של אינג’ רון ארד מטעמו, אשר תיעד בדירה ליקויי בניה ואי התאמות (להלן: “הליקויים”) והעמיד את עלות תיקונם לסכום של 85,040 ₪.

3. התובע מוסיף וטוען כי קיומם של הליקויים והצורך בתיקונם גרמו ויגרמו לו טרחה, אובן הנאה ועוגמת נפש (להלן: “נזק בלתי ממוני”) אותו העמיד התובע על סך 10,000 ₪.

4. התובע טוען כי תיקון הליקויים בדירה כרוך בהוצאות העברה ו/או הפסד דמי שכירות והעמיד תביעתו בפריט זה על סך 5,000 ₪.

5. אשר לחיון נטען כי כמנהל הנתבעת פעל בחוסר זהירות ו/או חוסר מיומנות בבניית הדירה ומשכך, יש לחייבו בתשלום נזקי התובע.

התובע עתר לחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לו סך של 101,340 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

6. הנתבעים הכחישו את מרבית טענות התובע וכפרו באחריותם לשלם לו סכומים כלשהם. הנתבעת טענה כי מילאה אחר התחייבויותיה בהסכם וכי השתמשה בחומרי בניה טובים ובנתה את הדירה ברמת בניה מקובלת.

7. הנתבעים כפרו בתוכנה ובממצאיה של חוות הדעת מטעם התובע. הנתבעת הוסיפה וטענה כי גם אם ימצאו ליקויים שאחריותה לגביהם תוכח – היא עומדת על זכותה לתקנם בעין. בהקשר לכך טענה הנתבעת כי התובע פנה אליה רק כשנתיים לאחר מסירת הדירה וכי היא תיקנה את הליקויים עליהם הלין, למעט עבודות חשמל וזאת לאור סירובו של התובע לאפשר כניסת אנשי מקצוע מטעמה לדירה.

הנתבעת נסמכה על חוו”ד מטעמה בה הוערך אומדן תיקון הליקויים בדירה ע”ס 800 ₪ בלבד.

8. הנתבע כפר בטענה כי יש להחיל עליו אחריות אישית כמנהל הנתבעת וטען כי פעל כפי שמנהל סביר של חברה קבלנית היה פועל בנסיבות העניין.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב. מומחה מטעם בית המשפט

1. בהחלטתו מיום 20.9.06 מינה בית המשפט את אינג’ שמחה פלדמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: “המומחה”) והנחה אותו לבדוק אם קיימים ליקויים בדירה, משך הזמן לתיקונם ועלות תיקונם וכן, האם ניתן להתגורר בדירה במהלך ביצוע התיקונים.

2. המומחה הגיש את חוות הדעת מיום 17.3.07, ובגדרה קבע את עיקר הממצאים כדלקמן:

2.1 המומחה דחה טענות לגבי ליקויים בממ”ד בהתייחס לאביזרי חשמל, ציפוי קירות ודלת הממ”ד המומחה תיעד סדקים בחלקים שונים בדירה וכן סימני רטיבות בחדר שינה הורים.

2.2 המומחה דחה את עמדת מהנדס התובע בדבר ליקויים בריצוף וחיפויים בדירה הן לגופה והן בשלילת תחולתו של תקן ישראלי 1555.3.

2.3 המומחה איתר ליקויים ממשיים בדלת המרפסת, מרווח פנימי בחלונות שהותקנו בהם תריסי גלילה, בדוד המים החמים, בנוסף לכך, תיעד המומחה שורה של ליקויים משניים.

2.4 המומחה אמד את סכום עלות תיקון הליקויים בסך של 14,082 ₪ ובתוספת מע”מ 16,265 ₪ וקבע כי ניתן להתגורר בדירה במהלך ביצוע התיקונים שאת משכם העריך ב-10 ימים.

2.5 המומחה השיב לשאלות הבהרה ששוגרו אליו מטעם בעלי הדין אך לא ראה לשנות ממצאיו ותמחיריו.

המומחה נחקר בבית המשפט.

ד. דיון וממצאים:

2. הליקויים בדירה והאחריות להיווצרותם

שני בעלי הדין גם יחד העלו השגות באשר לממצאי המומחה: קודם שאדרש לדיון בהשגות האמורות, אטעים כי ההלכה הפסוקה מעדיפה בדרך כלל את חוות הדעת הניתנות על ידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט. הינה כי כן, נפסק בעניין זה:

“משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה גם אם לא כל מה שנקבע הוא לטעמם ולרוחם של הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרות של קביעה אחרת”.

ראו: ע”א 2394/04 סולל בונה נ. ארז (תק-על 96 (2), 481).

2) להלן אתייחס להשגות בעלי הדין לאורה של עמדה זו.

2.1 סוגיית הריצוף וחיפויי הפנלים

2.1.1 טרונייתו של התובע בפריט ליקוי זה הינה כי הנתבעת הניחה את אריחי הריצוף ללא מישקים (פוגות) ברוחב הדרוש. לגרסתו בסעיף 10 לתצהיר עדותו, מחה על כך באזני חיון במהלך העבודה וזה הבטיחו כי הריצוף יתוקן על פי רצונו של התובע. כמו כן, קבל התובע על התקנה בלתי נאותה של הפנלים.

2.1.2 בסעיף 9(ב) לתצהיר עדותו הצהיר חיון כי הגרסה בדבר ההבטחה לה טען התובע באשר לבצוע הריצוף הינה פרי המצאה שאינה תואמת את המציאות.

2.1.3 התובע, הנושא בנטל הראיה לא הביא כל ראיה אובייקטיבית התומכת בגרסתו, באשר להבטחתו כביכול של חיון.

2.1.4 הגם שבמיפרט הטכני נקבע כי, הדירה תרוצף באריחי קרמיקה או שווה ערך לפי הדוגמא במשרדי החברה. טען התובע כי הוא רכש אריחים חדשים ופנלים שבאים עם ראש מעוגל (שם בעמ’ 16) הגם שגרסה זו לא נסתרה, אין בכך כדי לבסס את טענת התובע באשר לפגמים בריצוף ועל כך אעמוד להלן.

2.1.5 התובע ביקש לבסס את תביעתו על הוראת תקן ישראלי 1555 בגדרו נקבעה דרישה של מישקים ברוחב 3 מ”מ. לגרסת התובע, נכנס התקן לתוקף בחודש מרס 2003 שהוא גם מועד קבלת החזקה בדירה ומשכך, נטען כי הוראות התקן האמור חייבו את הנתבעת.

2.1.6 אין בידי לקבל את טענת התובע:

בחינת עיתוי “אי ההתאמה” בדירה בזיקה לתקנות הבניה ו/או תקנים מחייבים נדונה לא אחת בפסיקה ובכתבי מלומדים.

הינה כי כן, גורס א. זמיר בחיבורו על חוק המכר דירות (פרוש לדיני חוזים לספרו

של ג. טדסקי כי:

“אין זה סביר שהמוכר יקבל על עצמו חיוב שהדירה תתאים לדרישות שעדיין

אינן קיימות בעת הבניה” (שם בעמ’ 348).

שורת ההגיון נותנת כי ביצוע הריצוף בדירה נעשה קודם למועד מסירתה (בחודש מרס 2003) ומכאן, שלא ניתן לחייב את המוכר להתקין את הריצוף במתכונת המתחייבת מתקן שטרם בא לעולם. הגיון הדברים שווה לכל נפש ואכן ב-ע”א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני נ. אוטומזגין (פד”י נ”ו

(6) 687) נאמר:

“לא יתכן לדרוש מן הקבלן שהשלים את הבניה ומסר את הדירה לעמוד בדרישות שטרם נחקקו” (שם בפסקה 7 לפסק הדין).

2.1.7 מעבר לדרוש אוסיף כי המומחה לא מצא רבב כלשהוא בריצוף הדירה, כי כן העיד:

“הקווים בין האריחים נהדרים, חיתוך האריח הוא מאה אחוז” (ובעמ’ 5 לפרוטוקול ישיבת יום 24.2.08).

“המשקים ישרים טוטלית” (שם בעמ’ 6).

2.1.8 אשר לפנלים מצא המומחה ליקוי בתבניתם וראה לתמחרו בסכום של 142 ₪ וזאת בנוסף לסכום של 700 ₪ שנקבע בסעיף 3.3 לחוות דעת כפיצוי חלף תיקון סטיה בקו הריצוף.

אני דוחה אפוא את טענות התובע בכל הנוגע לליקויים במשטחי הריצוף והפנלים

למעט הסכומים שנקבעו על ידי המומחה.

3. אשר לטיח בממ”ד

3.1 התובע טען כי בניגוד לתקנות שהותקנו מכוח חוק ההתגוננות האזרחית בוצע טיח בממ”ד. המומחה הגם שלא חלק על ביצוע הטיח טען כי אין בדין איסור על ביצוע טיח בממ”ד.

3.2 הגעתי למסקנה כי הדין הוא עם התובע וכי מצירוף הוראות תקנות 192 ו-217 האמורות נלמד כי אין לבצע טיח בממ”ד. בעדותו (עמ’ 8 לפרוטוקול) תימחר המומחה את עלות התיקון בסכום של 1,850 ₪ בתוספת מע”מ בעלות לנתבעת.

4. דלת הממ”ד

4.1 התובע טוען, בהסתמך על חוות דעת המהנדס מטעמו, כי בדלת הממ”ד שהותקנה בדירה קיימת עקמומיות וכתוצאה מכך הדלת אינה אטומה כנדרש.

המומחה איתר עקמומיות בלתי מהותית בדלת.

אשר לבחינת האטימות העיד המומחה כי זו צריכה להיבדק במעבדה מאושרת

(שם בעמ’ 8).

עם זאת, העיד המומחה כי ביצע בדיקה משלו תוך סגירת הדלת ומצא כי הדלת

אטומה (שם בעמ’ 8).

4.2 לטעמי, גם בהנחה המטיבה ביותר עם התובע ולפיה יש לבדוק את הדלת על פי תקן 4422 על ידי מריחת נוזל, פתיחתה וטריקתה מחדש – הרי שאין חולק בפני כי בדיקה כזו לא בוצעה, מכאן שלא הוכח בפני כי הדלת לא אטומה. יתר על כן, מסקנה הפוכה משתמעת מדו”ח בדיקת האטימות שצירפה ב”כ הנתבעים על פי החלטתי (עמ’ 9 לפרוטוקול). טענותיו של ב”כ התובע לפיהן אין להתיר קבלת הדו”ח האמור ללא חקירת עורכו, ככל שהיא נכונה לגופה, מתעלמת מן העובדה שב”כ התובע לא ביקש לחקור את עורך הדו”ח.

ככללו של דבר לא הוכח בפני כי הדלת אינה אטומה.

4.3 טענתו של ב”כ התובע בסיכומיו לפיה התובע זכאי לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין ליקויי דלת הממ”ד, מתעלמת מן העובדה כי המומחה גרס בעדותו כי עלות התיקון בסכום זה (שנחיצותו טרם הוכחה) כוללת ניסור ביטון בממ”ד אשר הג”א לא יאשר לבצע (שם בעמ’ 10). מכאן שלא עלה בידי התובע לבסס את זכותו להחלפת הדלת המחייבת ביצוע ניסור חלקי בטון בממ”ד.

4.4 חרף האמור עד כאן אני רואה לפסוק לטובת התובע בפריט זה את הסכום שקבע המהנדס מטעמו בסכום של 1,550 ₪ בעבור יישור וצביעת הדלת כאמור בסעיף 1 לחוות דעת המהנדס.

5. מעקה המרפסת

5.1 התובע טען בתצהירו כי המעקה שהותקן על ידי הנתבעת היה מסוכן בשל קיום רווח היוצר סיכון של טיפוס ונפילה. לגרסת התובע תיקון המעקה שבוצע על ידו באמצעות בעל מקצוע, עלה 4,000 ₪ אך אין בידו קבלה (סעיף 18 לתצהיר).

5.2 הנתבעים טענו כי המעקה הותקן על פי הוראות התקן.

5.3 בחוות הדעת דחה המומחה את הטענה לגבי הליקוי במעקה אולם מן האמור בחוות הדעת בסוגיה זו (סעיף 7) ניכר, כי המומחה לא בדק את המעקה המקורי שהותקן על ידי הנתבעת. שכן המעקה לא היה בנמצא (עדויות המומחה בעמ’ 11).

5.4 עם זאת, בעדותו הבהיר המומחה כי התובע אמר לו במהלך סקירת הדירה כי “קודם שהחליף את המעקה היה לתובע מעקה כמו לשכן בקומה למטה” (שם בעמ’ 10), אפס, עדותו של המומחה באשר לתקינותו של מעקה השכן אינה קוהרנטית שכן, מחד גיסא טען כי לא בדק אצל השכן ומאידך, השיב בחיוב על השאלה, האם המעקה אצל השכן הינו תקני (שם בעמ’ 11).

5.5 בהערכה כוללת של הראיות שבפני, חוששני כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי המעקה שהותקן על ידי הנתבעת היה בלתי תקני ומכאן, שלא הוכח בפני הצורך בהחלפתו או בתיקונו.

5.6 אני רואה לדחות פריט זה בתביעה.

6. סדקים במרפסת

6.1 המומחה תיעד בחוות דעת פיצוצים בטיח התקרה במרפסת וקבע כי על הנתבעים היה לבצע שיפוץ טיח וצבע בעלות כוללת לתובע בסכום של 1,370 ₪ בתוספת מע”מ (סעיף 2.5).

6.2 הנתבעים השיגו על אחריותם לליקוי האמור בטענה כי התובע מנע את

ביצוע התיקון.

מעדותו של התובע (בעמ’ 14) עולה בבירור כי סירב לאפשר לפועלי הנתבעת כניסה למרפסת לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים בשל חשש כי הפועלים יהיו ערבים.

סבורני כי אין בעובדת סירובו של התובע לאפשר גישה משום “מחיקתו” של הליקוי ופקיעת אחריותה של הנתבעת לקיומו.

6.3 חוק המכר (דירות) תשל”ג-1973 אינו מציע פתרון ברור לדילמה זו שכן בסעיף 4ב’ לחוק נקבע:

“התגלתה אי התאמה…על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר”.

עסקינן אפוא בהוראת איזון גרידא אשר מחד גיסא מחייבת את המוכר בתיקון ואת הרוכש במתן הזדמנות לתקן.

6.4 בחיבורו של זמיר נאמר לעניין זה:

“קנה המידה של ‘הזדמנות נאותה’ הוא גמיש ויחסי, תוכנו נקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה במבחן של סבירות אובייקטיבית. בנסיבות רגילות הזדמנות נאותה לתיקון כוללת מתן רשות למוכר או למי שמבצע את התיקון מטעמו להיכנס לדירה לאחר ולבדוק אי התאמות ולבצע את עבודות התיקון” (שם, בעמ’ 589).

מחד גיסא, סבורני כי אין להעלות על התובע דכאן כמי שנהג בסרבנות מתריסה ונחה דעתי כי סירובו נבע ממניעים שאין לבטלם במחי יד.

מאידך, אין ספק כי סרובו של התובע לאפשר תיקון במועד בו תוקנו יתר המרפסות בדירות האחרות בבנין, מכביד על הנתבעת ומאמיר את הוצאותיה.

בשקלול כל הנסיבות, אני פוסק כי יש לפצות את התובע בגין פריט זה בסכום של 800 ₪ בלבד ובתוספת מע”מ כדין.

7. אדנית ומקלחון

7.1 מעדותו של התובע (בעמ’ 14) עולה כי הוא רכש מכספו את האדנית והמקלחון שבחדר האמבטיה והתקין אותם על חשבונו באמצעות השרברב.

7.2 סבורני כי בנסיבות אלו אין לתלות בנתבעת את קולר האחריות לליקויים לסדקים שנבעו באגני הרחצה ומכאן שיש לנכות מן התמחיר שקבע המומחה סך של 3,000 ₪.

8. תיקון בעין או פיצויים

8.1 התובע טען כי משנכשלה הנתבעת במלאכת תיקון הליקויים ואף גילתה רפיון העולה כדי זלזול בעצם נכונותה לתקנם, אין להענות לבקשתה לתקן את הליקויים בעין וכי התובע זכאי לפיצויים. (סעיפים 13-17 לתצהיר התובעת).

8.2 מנגד טענה הנתבעת כי אזנה הייתה קשובה לתלונות התובע וכי פועליה הגיעו לדירה וביצעו בה תיקוני חלון ואף תיקנו סדקים (סעיפים 13,11,10 לתצהיר חיון).

להלן טענה הנתבעת כי חרף העובדה שהתובע תיאם עימה מועדים לביקור בדירה ותיקון ליקוייה, נעדר התובע מן הדירה ונשללה יכולתם של הפועלים לבצע את התיקונים (סעיף 17 לתצהיר חיון).

8.3 בעדותו בפני טען התובע כי הנתבעת ביצעה “מריחות צבע” אשר לא פתרו את בעיית הרטיבות בדירה (שם בעמ’ 15).

מעדותו של חיון עולה כי עובדיו הגיעו לדירה למיצער 6-7 פעמים וביצעו את עבודות התיקונים (שם בעמ’ 18).

8.4 על יסוד הראיות שבפני הגעתי למסקנה כי גם אם אניח לטובת הנתבעת כי ניסתה לתקן מספר ליקויים בדירה הרי שמדובר בנסיונות כושלים אשר הותירו בדירה ליקויים מהותיים ובכלל זה ליקויי רטיבות ואלו תועדו בחוו”ד המומחה.

8.5 יתר על כן טענתה של הנתבעת לפיה עלות תיקון הליקויים שתיעד המומחה מטעמה (אינג’ גיל לזר) מסתכמת לסכום של 800 ₪ בלבד (סעיף 16 לתצהיר חיון) אינה מתיישבת עם הליקויים שתועדו בחוו”ד המומחה ובעיקר לא עם אומדן תיקונם.

8.6 על יסוד ממצאים אלו סבורני כי הדיו היא עם התובע אשר גרס כי הנתבעת מיצתה בלא הצלחה את זכותה לתקן בעין (השוו: ע”א 472/95 זכריה זלוצין נ. דיור לעולה פד”י נ(2) 858.

גם מעבר הזמן שבין מועד המסירה ועד להגשת התביעה וחוסר האמון שבין בעלי הדין מחייב כי יש לדחות את החלופה של תיקון בעין.

השוו: ע”א 656/99 ד”ר עדה בר שירה נ. מענונות ובנין בע”מ (תק-על 2003

(2) 1188.

8.7 בשקלול של הנסיבות אני פוסק כי התובע זכאי לפיצויים בגין עלות תיקון הליקויים בתוספת 25% בגין העסקת קבלן מזדמן.

9. פיצוי בגין נזק בלתי ממוני

9.1 במוקד טענותיו של התובע בסוגיית הנזק הבלתי ממוני ניצבת טענתו בדבר רטיבות וחדירת מים לחדר השינה.

בחוות הדעת תיעד המומחה סימני רטיבות, עובש והתקלפות בחדר השינה (סעיף 2.6).

9.2 טענת הנתבעים לפיה מדובר בליקויים מינוריים שאינם פוגעים באיכות חייהם של התובעים – אינה מתקבלת על דעתי שכן, לא ניתן לחלוק על פגיעתם הרעה של ליקויי רטיבות בדירת מגורים והשפעתם הקשה על רווחתם של דייריה.

(השווה: ע”א 611/89 דרוקר זכריה נ. נחמיאס (פד”י מ”ו (2), 60).

מעבר לכך, אין להתעלם מן העובדה כי תיקון הליקויים שתועדו בחוות דעת המומחה כרוכים במידה מסוימת של אי נוחות ופגיעה ברווחה של התובע.

9.3 על כך אוסיף כי אין ספק כי הנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובע הינו פועל יוצא סיבתי של הפרות הנתבעת וכי היענותה הבלתי מספקת של הנתבעת לבצע ולתקן כדבעי את מכלול הליקויים מהווה לכשעצמה מקור לתחושת תסכול ועוגמת נפש.

9.4 התובע העמיד את הפיצוי בסכום זה בכתב התביעה על סך 10,000 ₪ ואני רואה לפסוק לו סכום של 8,000 ₪.

10. מגורים חליפיים

המומחה קבע כי ניתן להתגורר בדירה במהלך ביצוע התיקונים ומכאן שאיני רואה מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין דיור חלופי.

11. אחריותו הנטענת של חיון

11.1 התובע טען כי יש להטיל על חיון אחריות אישית לתשלום הפיצויים הן בשל רשלנותו בבניית הבית כמפורט בכתב התביעה והן לאור המעורבות האישית שגילה במהלך הבנייה.

11.2 חיון הכחיש את פרטי הרשלנות שיוחסו לו טוען כי הוא נהג כמנהל סביר בחברה קבלנית.

11.3 בעדותו הודה חיון כי היה מעורב בבניית הבנין כמה שיותר ואת רוב זמנו הקדיש לאתר בנייה זה (שם בעמ’ 16). כמו כן הוסיף חיון והעיד, כי הופיע בדירת התובע כדי “לבדוק שהכל בסדר ולא עושים אי סדר בדירה” (שם בעמ’ 18).

על בסיס אמרות אלו טען התובע כי יש לחייב את חיון אישית בתשלום הפיצויים (סעיפים 10-12 לסיכומי התובע).

11.4 הנתבע טען בסיכומיו כי לא הוכח שחיון חב חובת זהירות כלפי התובע, לא כל שכן – כי היפר חובת זהירות כזו.

11.5 הגעתי למסקנה כי לא הובאה בפני תשתית עובדתית המצדיקה הטלת אחריות אישית על חיון, חרף הפיתוי הטבעי לזהות את המנהל ובעל המניות בחברת מעטים כגון הנתבעת עם החברה עצמה.

11.6 ב-ע”א 407/89 צוק אור נ. סקריוריטי (פ”ד מ”ח(5) 661 נקבע:

“המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן של תאגיד הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין – קיום יסודות האחריות”.

11.7 מכאן שעל התובע היה להוכיח כי חיון התרשל במתן הוראות בצוע לעובדי החברה ו/או כי התרשל בבחירתם.

סבורני כי נסיבות אלו לא הוכחו. העובדה כי חיון הירבה לבקר באתר במהלך הבנייה ואף בדק אם פועלים מחזירים את הסדר לכנו בדירה במהלך בצוע עבודות התיקונים, אינה יוצרת לכשעצמה בסיס לחבות בגין רשלנות כל עוד לא הוכח כי חיון אישית נתן לפועליו הנחיות בצוע רשלניות.

11.8 להשלמת התמונה אטעים, כי גם הממצא המתבקש מחוו”ד המומחה לפיה חלקים מסויימים בדירה נבנו ברשלנות על ידי הנתבעת, אין בו לכשעצמו כדי להתעלם מן העמדה העומדת ביסוד פרשת צוק אור ולפיה יש להבחין בין אחריותה של הנתבעת (כמי שבנתה את הדירה ברשלנות) מזה ובין אחריותו הנפרדת של אורגן (חיון) אשר מחייבת הוכחת פרטי רשלנות אישית.

11.9 כאמור הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע לבסס קיומה של חובת זהירות אישית של חיון כלפיו ולבטח שלא הפרתה.

11.10 התביעה נגד חיון – נדחית.

12. סוף דבר:

12.1 אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת בלבד לשלם לתובע את הסך של 28,114 ₪ כדלקמן:

סכום תיקון הליקויים כמפורט בחוות המומחה 14,082 ₪

תוספת עלות בעבור תיקון דלת הממ”ד 1,550 ₪

תוספת עלות – הסרת טיח בממ”ד 1,850 ₪

בניכוי פריט אגנים ומקלחות (3,000 ₪)

בהפחתה חלקית של עלות תיקון סדקים במרפסת (550 ₪)

סך כול עלות תיקון הליקויים 13,932 ₪

תוספת קבלן מזדמן 25% 17,415 ₪

בתוספת מע”מ 20,114 ₪

פיצויים בגין נזק בלתי ממוני 8,000 ₪

סך הכול 28,114 ₪

12.2 לאור התוצאה אליה הגעתי שמשמעותה כי התביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד, אני פוסק לתובע שכ”ט עו”ד בסכום של 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

הודעה זכות הערעור.

המזכירות תמציא את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, ה’ בחשון, תשס”ט (3 בנובמבר 2008) , בהעדר הצדדים.

מרדכי בןֿֿחיים, שופט

פסק דין ליקויי בניה פרץ נגד מגדלי השרון

פסק דין ליקויי בניה פרץ נגד מגדלי השרון

בין לקוחותינו

אזורי שירות בדק בית

לייעוץ ראשוני צרו קשר ונחזור אליכם בהקדם