בדק בית לאחר מסירה

בשעה טובה עברתם לביתכם החדש.
יתכן כי כבר בשעת פריקת החפצים, תתחילו להבחין בליקויים שונים. בחספוסים
על הקירות, במרצפות שאולי אינן בגוון אחיד עם השאר, במים שמצטברים במקלחון לאחר
הרחצה, בתריס הסלון שחורק כשמסים להעלותו.
מה עושים? האם כדאי להחזיק קו טלפון פתוח באופן תמידי עם מנהל העבודה ולדווח לו בזמן אמת
על כל ליקוי בניה שמגלים?
ובכן, החוק מורה כי על הדייר לדווח על ליקויי בניה שמתגלים בביתו בסמוך למועד גילויים ובזמן סביר ממנו.
הניסוח אכן נשמע עמום במקצת. המחוקק מכיר בכך כי לדייר הממוצע אין את הכלים, הידע וההתמצאות
המתאימים על מנת לזהות כל לקוי בניה בדירתו ולדווח עליהם בהתאם.
כך, אפילו לגבי ליקויי הבנייה שהוזכרו למעלה, יש שלא יזהו שמדובר בליקוי בניה שהקבלן אחראי עליו באופן ישיר
ויניחו שאולי זוהי דרך פעולתו של מנגנו התריס – בחריקה. ומה לגבי ליקויי בנייה נסתרים יותר? האם יגיע הדייר
לבדוק את המרחק בין רפפות התריס לחלון על מנת לוודא שיש אטימה מתאימה מרוחות עזות?
הדוגמאות רבות מספור.
פעמים רבות דיירים חשים כי מנהלי העבודה ונציגי הקבלן באים לקראתם ומקשיבים לפניותיהם ולכן אין להם צורך בהזמנת בדק בית לדירתם. תחושה זו, אם זאת שהיא יפה ומעידה על יחסים בריאים בין אנשי המקצוע לבין הדיירים, אינה נכונה. מטרת המהנדס אינה בשום פנים, לנגח ולהשתלח בקבלן.
המטרה הינה מטרה הנדסית אובייקטיבית – לזהות ליקויי בנייה ותכנון, אותם לא יזהה הדייר עצמו, ולפרטם בצורה כזו שיוכלו לבוא לפתרונם במהירות ויעילות.
כך, גם במקרים בהם הקבלן נענה לפניות הדיירים, אין בכך כדי לשלול פניה למהנדס מומחה לקבלת דו”ח בדק בית.
עד כדי כך, התפיסה אינה נכונה עד כי נתקלנו בדיירים החשים תחושת אי נוחות ואי נעימות מול הקבלן בעובדה שהם מזמינים מהנדס מומחה לבדיקת דירתם. והרי זו תחושה מיותרת לגמרי. נהפוך הוא. בכך שדייר מגיש דו”ח ביקורת מבנים מסודר וברור, הרי הוא מביע את אמונו בקבלן שיעמוד מאחורי התחייבויותיו לספק לדייר נכס מגורים העומד בתקנים ובתקנות.